פסק-דין בתיק ת"א 12350-12-08

מונחת בפני תביעה לסילוק יד וכן תביעה כספית.

הצדדים להליך;

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בניהול נכסי מקרקעין בישראל.

נתבעים 1 ו-2 החזיקו בדירה ברח' הרצוג 23/4 בקרית אתא (להלן: "הדירה") ואשר מנוהלת על ידי התובעת.

הנתבעים 3 ו-4, על פי טענת התובעת, החזיקו ו/או התגוררו בדירה.

על פי הנטען בכתב התביעה, כל הנתבעים מחזיקים שלא כדין בדירה מס' 4 בבניין מספר 23 ברחוב הרצוג בקרית אתא.

ביום 6/12/11 ולאחר שנשמעו חלק מהראיות, הסכימה התובעת, לאור הצהרת נתבעת מס' 4, שלא התגוררה ולא מתגוררת בדירה, לדחות את התובענה נגדה ללא צו להוצאות.

פסק דין נגד נתבעת מס' 4 ניתן באותו יום ועל כן התובענה נגד נתבעת 4 נדחתה.

סעד הפינוי ;

על פי הנטען בכתב התביעה, נתבעים 1 ו-2 הסכימו לסלק את ידם מן הדירה כבר בשנת 2006, בעת שהצדדים הגיעו להסכמה ביום 3/9/06, לפיה תסולק ידם מן הדירה ויחזירו את החזקה בה לידי התובעת, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ וזאת עד ליום 31/10/06. הסכמה זו קיבלה תוקף של פס"ד שניתן על ידי כב' השופטת אריקה פריאל, במסגרת תיק אזרחי 4726/02 בימ"ש השלום חיפה.

על פי הוראות ההסכם, הנתבעים 1 ו-2 התחייבו לפנות את דירה מס' 4 בבניין מספר 23 ברחוב הרצוג קרית אתא ויחזירו את החזקה לידי התובעת, אך נתבעים 1 ו- 2 לא עמדו בהתחייבויותיהם, מאז חתימת ההסכם ולא סילקו את ידם מהדירה. עוד מתברר, כי נתבע 3, לטענת התובעת, התגורר גם בדירה זו.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה, כי נתבעים 3 ו-4 לא מתגוררים באותה דירה וכי מאז שנת 1974 נתבע מס' 1 ומשפחתו מתגוררים בשתי דירות נפרדות, דירה מספר 3 ודירה מספר 4 וכי דמי השכירות השוטפים שולמו עבור שתי הדירות ללא כל בעיה.

הנתבע 1 טען ביחס להסכם הפשרה, כי ב"כ הקודמת, עו"ד רוזנטל סודרי, הודיעה לו על ההסכם עם התובעת וכי לא שיתפה אותם בכוונתה להגיע להסכם פשרה, מעולם לא הזמינה אותם להתייצב לדיון כלשהו ואף לא ביקשה את הסכמתם וכי נתבע מס' 1 הודיע לב"כ הקודמת כי אינו מסכים לפינוי.

הנתבע המשיך לשלם, לטענתו, את התשלום בסך 450 ש"ח עבור כל אחת משתי הדירות ומשהחלה המחלוקת בעניין נתבעת מס' 4 ודמי השכירות הועמדו על סך 1,000 ש"ח במקום 450 ש"ח וכי לאור העלאה זו סירב לשלם דמי שכירות עבור דירה מספר 4.

הכרעה ;

לא ברור לי כיצד תיק זה הגיע להכרעה בפסק דין, למרות שהצעתי מספר רב של הצעות, והנתבעים סירבו לקבל הצעות אלה.

קיים פס"ד חלוט, המורה לנתבעים 1 ו-2 לסלק את ידם מן הדירה. אמנם פסה"ד מבוסס על הסכמה בין הצדדים, אך פסק דין הוא. כל טענות נתבעים 1 ו- 2 ביחס לבסיס ההסכמי, אין להם כל מקום בפני. יתכבד התובע ואם הוא סבור כי ההסכם שנחתם באמצעות בא כוחו, לא על דעתו, יפעל במישור המתאים, בתובענה מתאימה, ביחס לביטול הסכם זה. אין מקום להתדיינות נוספת ביחס לדירה מספר 4, מקום שבית המשפט כבר משנת 2006, הורה לנתבעים 1 ו- 2 לסלק את ידם מן הדירה.

תחת כיבוד הוראת בית המשפט, המשיכו נתבעים 1 ו- 2 להחזיק בדירה מספר 4 שלא כדין, ללא כל זכות ותוך הפרה בוטה של פס"ד חלוט של בית משפט שלום.

גם מהלכי התובעת לא ברורים לי. בידיהם פס"ד חלוט משנת 2006, שניתן לאכוף אותו בקלות, בכותלי לשכת ההוצאה לפועל ותחת זאת מעדיפים, ליתר בטחון, לקבל צו פינוי נוסף, אמנם גם נגד נתבעים נוספים.